החלטה בתיק בפ"מ 28-02-12

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 29.01.12, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט רמת"ד שפלה שהנו קצין המשטרה בדרגת פקד על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים אותה ביצע בנו של המבקש.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור בנו של המבקש, נצפה ע"י השוטרים שהוא נוהג ברכב, ועוצר בצד הדרך וכאשר קרבו אליו והנהג הבחין בהם, הוא השליך דבר מה מידו למרחק של בערך מטר ממנו, השוטרים נגשו אליו, תוך שמירת קשר עין רצוף, הרימו ותפסו את החומר החשוד בסם מסוג חשיש. הנהג, כאמור בנו של המבקש עוכב בחשד לאחזקת חומר החשוד כסם והעלמת ראיות. בטופס בדיקת המאפיינים נרשם בין היתר כי עמידתו אינה  יציבה והתנהגותו עליזה וגם נסערת, בוכה, חסר שקט ומתוח מאוד. כן מצוי בחומר הראיות טופס דרישה למתן דגימת שתן ובו מוסבר לנהג שהנו חשוד בנהיגה תחת השפעת סם, מהות הבדיקה הנדרשת ממנו, דרישה להיבדק והשלכות סירובו מבחינת החוק, הנהג מסר כי הוא מסרב, מפחד שהבדיקה תצא חיובית, שכן הוא היה עם חברים שעישנו סם. הנהג חתם שהבין את החשד, מהות הבדיקה ומשמעות הסירוב להיבדק.

בעניין טענתו של ב"כ המבקש כי ישנה בדיקת שתן שנלקחה מהנהג לאחר שהועבר למשטרה הצבאית ושם אין אינדיקציה ראשונית לסם. אציין כי הנהג מואשם בנהיגה תחת השפעת סם וזאת עקב סירוב. אך למעלה מכך לא הוכח בפני ולא הובאה בפני כל ראיה שהיא, שבבדיקה כלשהי נמצא שבדמו של הנהג אין סם - וכאמור ראיות לכאורה לביצוע העבירה בה הנו מואשם ישנם גם ישנם.

אציין כי טענות ב"כ המבקש בעניין חומר הראיות ובין היתר העובדה כי עורך הדו"ח רשם שהעבירה לא בוצעה בפניו, דינם לעלות לדיון אם וכאשר יבחר המבקש לכפור באשמתו בתיק העיקרי. אך אציין כי בשלב זה בית המשפט מסתפק במציאת ראיות לכאורה ואלו קיימות.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

" (ב) 

1.      הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.      מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. "

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

רכב נמסר לנהג ע"י המבקש - אביו, ולא נעשה כל ניסיון מצידו למנוע את העבירה, כדרישת הסעיף, העובדה כי לא ידע שבנו יעבור את העבירה אינה בעלת נפקות משפטית.

שקלתי היטב את טעוני המבקש שיגרמו לו ולמשפחתו ובמיוחד לסבתו המבוגרת והחולה, קשיים רבים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו ולבטח עבירה חמורה כפי שמואשם הנהג של נהיגה ברכב תחת השפעת סם.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בנו של המבקש, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקש משמעותה - השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.

מתוך תקווה שבנו של המבקש למד או ילמד את שיעורו, הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.